ויולה

מבנה של וויולה דומה למבנה של כלי הקשת המערביים (למעט הקונטרבס) : צמרת, צוואר וגוף, שעיקרו תיבת התהודה.

תיבת התהודה משמשת חלק הכרחי וחשוב בוויולה, שכן תפקידה הוא להגביר את הצליל ולהוסיף לו נפח. לאורך חלקי הכלי מתוחים ארבעה מיתרים העשויים ממתכת מלופפת (לרוב פלדה) ובצמרת נמצא מפתח לכל מיתר.בעזרת המפתחות מכוון הנגן את הוויולה עד לקבלת צליל נעים ומכוון.

הצליל מופק ע"י חיכוך הקשת במיתרי הכלי או ע"י פריטה עליהם. כאשר הקשת מועברת על המיתרים נוצר בהם רטט, אשר מתעצם בזכות תיבת התהודה.

הוויולה משתלבת כחלק בלתי נפרד בהרכבים מוסיקליים, כגון תזמורת כלי קשת , תזמורת סימפונית ורביעיית כלי קשת קלאסית.

בתקופת הרנסאנס והבארוק היה כלי בשם " ויולה דה גמבה " כלי בעל 5-6 מיתרים העשויים ממעיים של כבש. לוויולה זו הפסיקו לכתוב במאה ה-18, היא הפסיקה להתפתח מאז, ועד היום חיות כל הכבשים באושר ואושר.

סוגים נוספים של ויולה הם הוויולה ד'אמורה, ויולה בעלת 6-7 מיתרים וצליל מיוחד במינו, ויולה דה בראצ'ו, כלי ממשפחת הוויולות שממנו התפתח הכינור המודרני  והוויולטה, שהיא למעשה ויולה טנור שהומצאה בשנת 1891 בגרמניה, אך מספר היצירות שנכתבו לה היה קטן מאוד.

לאורך השנים הומצאו בדיחות רבות על הוויולה והמנגנים בה, וככלי בפני עצמו לא זכתה הוויולה לאותה כמות מעריצים כמו של אחיה הכינור, לדוגמא.  הדבר ניכר גם במספר היצירות הנמוך יחסית שנכתבו לוויולה ובמספר נגני הכלי בהרכבים ובתזמורות.

אך כל זאת בטל בשישים, כמובן, לאור הצלילים המרהיבים המופקים מן הוויולה, אשר אט אט מרחיבה את קהל חובביה בעולם כולו ומפליאה את כולנו בהיותה כלי בידי הנגן ליצור מוסיקה נהדרת .