X
אנא בחר את גודל הפונט הרצוי:
פסטיבלים בחו"ל הופעות בישראל פסטיבלים בישראל מסיבות בישראל שירים חדשים מועדונים בישראל מסיבות בחו"ל מוזיקה בישראל
X סגירה
 

מי זרק אבן על האוטו ?

אמן מפוחית הפה - מורה ומחנך

הטלפון מצלצל ,בעבר השני של הקו המוסיקאי, עמי לוז איש המפוחיות מקרית טבעון מתקשר מביתו: אתה תלמיד שלו ,תעזור למצוא איזשהו קשר . מפגש עם אישה שלא פגשתי מימי חוזר ועולה לאחר השיחה עם עמי 

שמואל גוגול היה מורה למפוחית

היא גרפולוגית ידועה, מתבוננת בי ויורה מילים : 33 מה אומר לך המספר הזה ,אני רואה סמטה . כן אני אומר ,קו 33 של חברת דן, רחוב דם המכבים - יד אליהו ודרך סמטה מגיעים אל הבית של המורה שלי .

אתה גם מנגן היא אומרת , אני רואה לפי העמידה שלך ,ממשיכה לעיין בארכיון הפרטי שבתוך ראשי .מישהו עזב את הבית לא מזמן... כן אני נכנע, אחותי החלה ללמוד צילום בירושלים . 

עמי תשמע, אני אומר לפתע , אני זוכר את מספר הטלפון בבית שלו 33646 קידומת 03 ,כמה רות ושמואל גוגול יכולים להיות ? 
עמי בנחישות שלו לא מוותר ,שיחת טלפון אחרי כמה ימים ,דיברתי איתה הוא אומר ,היא גרה ממש באותו הבית ,קבענו לשישי בבוקר . אני רוצה שתנגן אומרת רות ,מקשיבה רוב קשב ,מתקשרת לדני הבן ,דני תשמע ,כשיורם ניגן עכשיו זה לא היה יורם... ,זה היה אבא . 

תעלומת זריקת האבן

מי זרק אבן על האוטו ? היא שואלת בתוכחה ואני באותה מבוכה של ילד לפני עשרות שנים , מצטדק ,זה באמת לא הייתי אני ,היה שם ילד אחר בכלל ,שזרק את האבן ואני עברתי ממש אחריו . 

הייתי תלמיד כיתה ד' ,אחרי מסלול שיגרתי של נגינה בחוג חליליות בבית הספר . כבר ידעתי איך נוסעים באוטובוס ירדתי במרכז העיר . בבית סבתי חיכה לי הדוד שלי ,יד ביד צעדנו והוא רשם אותי ללימודי המפוחית במועדון רעים בחולון . 

כן כן היא אומרת בסלחנות ,בוא תיכנס .שלושה או ארבעה עשורים חלפו ,אבל הזיכרון שלי אצלה נשאר על אותו שובב שהשליך אבן, שבמקרה פגעה בכלי הרכב המשפחתי פיאט 124 . 

זכרונותי,  

נראה כי הבית לא השתנה מאז ביקרתי בו, ריהוט פשוט שימושי מאד ולא מתהדר . עברו הרבה שנים ,אני בשנות החמישים לחיי, היא בת שבעים או יותר זה כבר לא משנה .היא נועלת את דלת הכניסה אחרי שעמי נכנס, מתנשפת מגיעה אל חדר האורחים ,את עדיין נועלת גברים אצלך בדירה ? כבר לא... עונה מחייכת . אלבומי תמונות נפתחים עמי ואני מצלמים ,מפעל חיים שלם של האיש שהיה אחד מילדי יאנוש קורצ'אק , והאישה שאתו . אחרי המלחמה הצליח להגיע לבלגיה ,היא עבדה כאחות בבית יתומים ,שם הכירו .שמואל ניגן והופיע ובכסף קנה ממתקים לילדים היתומים דיירי הבית . 

גוגול מספר כי בבית היתומים ,נהג יאנוש קורצ'אק לתת אגורה לכל ילד שנפלה לו שן ,שמוליק הקטן אסף את כל השיניים שנפלו לו וניגש אל קורצ'אק . הו אני רואה שמגיע לך הרבה כסף ,אמר קורצ'אק לשמוליק ,אני לא רוצה כסף ,רק שתי מפוחיות .... המפוחיות הגיעו ושמואל לימד את עצמו לנגן. בהמשך הגיעה סבתולבית היתומים והבריחה אותו במשאית מחוץ לגטו .הם נדדו הרחק לכפר מרוחק . 

באותו זמן נספו קורצ'אק והילדים . המסתור בכפר היה זמני ,הנאצים הגיעו גם אל הכפר המרוחק , גוגול הגיע לאושוויץ חסר כל ובלי המפוחיות, שם הפך לחסר זהות ללא שם, שמו החדש היה המספר שהוטבע על זרועו . 

בצריף שבו גר ,היה אדם שניגן במפוחית ,החל משא ומתן לרכישת המפוחית .שמוליק הסכים לשלם עבור המפוחית תמורת ארוחה, הבחור רצה את פרוסת הלחם לשלושה שבועות ,הם התפשרו על שבועיים. 

החברים תרמו לשמוליק מעט מפרוסת הלחם שלהם, כדי שיצליח לשרוד. יום אחד מספר שמואל שמע קצין אס .אס את הנגינה וצירף אותו לתזמורת המוות ,הוא מתאר את תזמורת הכלייזמרים כתזמורת האומללה בעולם –אנחנו ניגנו ואנשים עברו וידענו....ידענו שלא נראה אותם יותר ,עד שיום אחד הגיעו כמה מבני משפחתו הוא עצם את עיניו והמשיך לנגן..... 

בשנת 1993 לאחר שהגשים את הנדר שנדר ,ללמד את ילדי ישראל לנגן במפוחית כמעט בגיל שבעים הוזמן גוגול להצטרף למשלחת ממלכתית ,על ידי ראש הממשלה רבין . היה זה ביקורו השני במקום .הוא שב לישראל וחודש לאחר מכן נפטר בבית חולים –ליבו נדם . 

עברו מספר שבועות, עמי לא יכול היה להגיע למפגש , רות לקחה אותי לחדר העבודה של שמואל היא הורידה קלסרים של תווים ומסמכים של שמואל, הניחה בידי הביטה בעיניי וציוותה תמשיך !! 

עמי השלים את משימתו ,דף הנצחה באתר אותו הוא מנהל ,לזכרו של שמואל גוגול . אתר ברוח המפוחית

http://www.harmonicabreeze.co.il/home/doc.aspx?mCatID=23991

תם ולא נשלם. 

הסיפור ממשיך תזמורת המפוחיות מנגנת עדיין ברמת גן גם אחרי מותו של שמואל גוגול הנדר שנדר ומורשתו עדיין נמשכת .

 

כתבות שאולי יעניינו אותך


לוח אירועי מוזיקה