כלי נשיפה

כלי הנשיפה המודרניים התפתחו מכלי הנשיפה הקדומות בהן נשפו לתוך קנה-סוף או קרניים חלולות. קבוצת כלי הנשיפה מורכבת ממשפחות כלים אחדות:

במשפחת החלילים נושף המנגן סילון אוויר מעל לפתח הסמוך לקצה הצינור. החלילים העתיקים היו עשויים עץ אולם כיום הם עשויים לרוב מכסף, מזהב, או מפלטינה. במשפחת האבובים והבסונים (פגוטים) נושף המנגן סילון אוויר לתוך פייה העשויה שתי לשוניות הנפתחות ונסגרות לסירוגין וכך יוצרות את הרטט בעמוד האוויר.

במשפחת הקלרניתות נושף המנגן את האוויר אל תוך פתח צר שבין לשונית שטוחה ובין פיית הכלי. במשפחת כלי הנשיפה ממתכת (חצוצרות, קרנות, טרומבונים וטובה)  יש פייה דמוית משפך לתוכה  מכניס המנגן את שפתיו ומרעיד אותן. כל צינור מפיק צליל משלו, ובאמצעות שינוי לחץ השפתיים, או שינוי בעוצמת סילון האוויר, באמצעות פתיחת וסגירת שסתומים או שינוי באורך הכלי ניתן להפיק צלילים נוספים.